קיבוץ להבות הבשן
צילום תמונה ראשית: סיגל גולדמברג
המייסדים היו קבוצת “עולים”, עולים צעירים מאירופה, שהובאו לארץ ע”י “עליית הנוער”, ולמדו בקיבוץ משמר העמק, ויוצאי חברת נוער מאפיקים, חברי “השומר הצעיר”, רובם ככולם הגיעו מגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה. בכרכור המתינו חברי הקיבוץ עד שיאותר מקום מתאים להתיישבות.
כעבור חמש שנים, קיבל הקיבוץ אדמה להתיישבות וב-2.11.1945 (יום השנה להצהרת בלפור) עלה על הקרקע ב”גבעת להבות”.
שם הקיבוץ בהתחלה היה “להבות”, על שם ספר של הסופר הפולני ולדיסלב בז’וז’ובסקי, שתורגם לעברית, וגרם באותה עת להתרגשות אצל כל קוראיו. לרמה שמעל הקיבוץ קראו אז “הרי הבשן” (היום רמת הגולן) – ומכאן התרחב השם ל- “להבות הבשן”.
על הגבעה נמצא עד היום הבניין היחיד של הקיבוץ דאז (החברים גרו באוהלים ובצריפים) – הנוקטה (נקודת שמירה בערבית), שנבנה כמחסן נשק ומגדל שמירה. הוא קרוי בסלנג המקומי “בית המכשפה”, ושימש נושא טוב לסיפורים מרתקים שנהגו לספר המורות והגננות, שהיו הולכות עם הילדים לטיול לגבעה
אחרי שנתיים על הגבעה, הוחלט להזיז את מקום הקיבוץ אל מרגלות הגבעה, וזהו מקום קיבוץ להבות הבשן מאז (1947) ועד היום.
ההחלטה על הזזת מקום ההתיישבות התקבלה משתי סיבות:
סיבה ביטחונית – גבעת להבות הייתה חשופה מאוד לשטח שמעבר לקו הגבול עם סוריה – בסה”כ כמה מאות מטרים מזרחה.
מחסור בכמות המים לאנשים ולמשק החיי בתל להבות ,כיוון שרק בשיפולי התל ניתן היה לקבל מים מזרימת התעלה המזרחית של הירדן וממעיינות הנובעים במקום. מים אלו נדרשו למשאבה שהוקמה בקרבתם ולא הצליחה לספק את הדרישה .
הקשיים היו רבים: קירבה לגבול הסורי, מחסור במים ובקרקע, קדחת, ביצה טובענית שגרמה לקשיי עבירות וניתוק, ושטח בזלתי טרשי קשה במיוחד. בשנים הראשונות הושקעו 12,000 ימי עבודה בהכשרת הקרקע, ניקוז וייעור. מבני קבע ראשונים למגורים נבנו רק ב- 1950.
במהלך המלחמה עזבו ערביי הכפרים את בתיהם, רובם מזרחה לעבר רמת הגולן.
החל משנות ה-50 הראשונות נקלטו בקיבוץ להבות הבשן חברות נוער, גרעיני השלמה ועולים מכ-30 ארצות שונות.
בשנים שלאחר מלחמת העצמאות החלו החברים בעיבוד השטחים הסמוכים לקיבוץ, ולאחר ייבוש החולה (1958) נעשתה הקצאת קרקעות רשמית לכל היישובים באזור.
בסוף 1958 הופגז הקיבוץ ע”י הסורים, וחדר האוכל ששכן אז בצריף עץ – נהרס. כמו כן נהרסו צריפים ובתים רבים ניזוקו. בעקבות כך נבנה חדר אוכל חדש, שנחשב אז פאר היצירה של מבני הציבור בקיבוצים.
בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, נחפרו בקיבוץ תעלות קשר ומסתור לאורכו ולרוחבו. בעקבות המלחמה הוסר האיום שרבץ מעל הקיבוץ משך 19 שנה, והגבול נדד מזרחה אל אזור קוניטרה.
הקיבוץ התנהל כ”קומונה א’ לא מסומנת” הכל היה משותף .במחסן הבגדים לא היו מסמנים את הבגדים הם חולקו לפי ראות עיני העובדות בקומונה, וכל חבר וחברה קיבל כל שבוע בגדים אחרים מהכביסה , ולפעמים גם לא מתאימים.
הילדים הרבו בטיולים, עבדו במשק ילדים ובתורנויות שונות בבית הילדים , ניקיון הבית ושטיפת הכלים אחרי ארוחת הצהרים. פעמיים בשבוע היה על הילדים לצחצח את נעליהם. ביום ששי לאחר צחצוח נעלים קיבל כל ילד על הכרית 3 קוביות שוקולד, הממתק היחידי שהיה.
ביום שלישי אחרי ארוחת הצהרים, היה יום חפשי, חברת הילדים לא הלכה לנוח בצהרים, הילדים נהגו ביום זה לצאת לבדם לטייל לנחל עורבים (הואדי בפי החברים) להקים מחנה ,לשחק בשלל משחקי החצר שהיו נהוגים אז, ולחזור עייפים אך מרוצים, באותו ערב הם היו נרדמים מיד ומאפשרים לצוות להגיע לסרט שהוקרן תמיד ביום שלישי.
בקיבוצנו חברים מ- 32 ארצות שונות. הקיבוץ קלט חברות נוער וגרעיני השומר הצעיר שהפכו לחברים . משהחלה העלייה מחבר העמים, ועד היום אנחנו משמשים “בית ראשון במולדת” לעולים מחבר העמים, והתחנכו אצלנו 3 קבוצות נעל”ה (נוער עולה לפני הוריו.)
בשנות ה-80 נקלע הקיבוץ, כמו עשרות קיבוצים נוספים, למשבר כלכלי קשה, ובעקבותיו גם עזיבות רבות של חברים.
עם השלמת הסדר החובות, נחלץ הקיבוץ בשנים האחרונות מהתקופה הקשה.
בשנת 2005 החלה בניית ההרחבה הקהילתית, שבאה לענות על הקיטון באוכלוסיית הקיבוץ והזדקנותו. ההרחבה כוללת 111 יחידות, רובן ככולן כבר מאוכלסות בחבורה גדולה ואיכותית, שתורמת לחידוש ולריענון פני הקיבוץ.
משנת 2015 התקבלו לחברות 68 חברים חדשים, חלקם בני קיבוץ.
הקיבוץ קולט חברים לחברות מלאה – לפרטים ראו קליטה לקיבוץ להבות הבשן.
כתבה: חיה דגן
